המיפרזיס לאחר שבץ: מה הבעיה וכיצד מטפלים?

אחת הבעיות השכיחות לאחר שבץ מוחי היא המיפרזיס, או חולשת צד.

המיפרזיס יכולה להשפיע על יכולת התנועה, ההליכה, היציבה, השימוש ביד ועוד.

במאמר זה אתאר את התופעה, את הסיבות לה וסיבוכים שעלולים להגרם בגללה.

מה זה המיפרזיס?

המיפרזיס (בעברית חולשת-צד) היא חולשה או ירידה בכוח השרירים בצד אחד של הגוף.

החולשה מורגשת לרוב לרוב ביד, ברגל ובחצי מהפנים.

זו אחת התופעות השכיחות לאחר שבץ מוחי, המופיעה אצל כ-80% מהאנשים לאחר אירוע מוחי.

במה מתבטאת המיפרזיס?

המיפרזיס יכולה להתבטא בצורה שונה ובדרגות חומרה שונות אצל אנשים שונים – לא בהכרח תופענה כל התופעות שאפרט.

אלה התסמינים העיקריים של המיפרזיס:

הבעיה הבסיסית – חולשת שרירים:

• חולשה/קושי להזיז את הרגל בצד שנפגע
• חולשה/קושי להזיז את היד בצד שנפגע
• חולשה בשרירי הפנים בצד שנפגע
• לפעמים קיימת גם חולשה בשרירים פנימיים יותר, שאינה נראית לעין אך משפיעה על התפקוד

כתוצאה מהחולשה, בעיות בשיווי-המשקל וביציבה:

• קושי לקום ולעמוד בצורה יציבה
• לפעמים: קושי לשבת בצורה יציבה (ללא משענת)
• קושי בהליכה (עד כדי אי-יכולת ללכת)
• נטייה ליפול או להישען לצד אחד
• סיכון גבוה לנפילות

בעיות בשימוש ביד:

• קושי בהרמת היד, בכיפוף המרפק וכו'
• קושי בהנעת האצבעות (מוטוריקה עדינה)
• ירידה בכוח האחיזה (למשל בלחיצת יד)
• קואורדינציה לקויה, במיוחד בתנועות מהירות או חוזרות

יתכנו שינויים במתח השרירים (טונוס):

• חולשה (טונוס נמוך / פלסידי) בשלב הראשוני
• ספסטיות (טונוס מוגבר) עשויה להתפתח בהמשך
• כיווצים לא רצוניים או נוקשות בשרירים

בעיות נילוות שעלולות להגרם מהמיפרזיס:

• דלדול שרירים (אטרופיה) מחוסר שימוש
• כאבים – בעיקר בכתף
• נוקשות במפרקים או קונטרקטורות
• "חוסר שימוש נלמד" – הימנעות מהשימוש בצד הפגוע

כיצד אירוע מוחי גורם להמיפרזיס?

אירוע מוחי הוא מצב בו יש הפרעה משמעותית באספקת הדם לאזור מסוים במוח.

כאשר אספקת הדם נפגעת למשך יותר ממספר דקות, האזור במוח נפגע.

התופעות שיקרו בעקבות כך תלויות באזור במוח שנפגע.

אם נפגע האזור האחראי על תנועה רצונית, תיווצר חולשה בגוף בצד הנגדי לפגיעה. כלומר, אם הפגיעה בצד ימין של המוח, תופיע חולשה ביד שמאל של הגוף, ולהיפך.

האזור השכיח ביותר בפגיעות כאלה הוא הקורטקס המוטורי הראשי, האחראי על יזימת תנועה.

המוח מקושר לשרירים באמצעות מסלולים עצביים. פגיעה במהלך התקין של המסלול העצבי עלולה לגרום לפגיעה בתפקוד.

בהקשר של המיפרזיס, כאשר יש פגיעה במסלולים המוטוריים (כמו מסלול הקורטיקו-ספינלי), עלולה להיווצר חולשה או שיתוק.

כיצד מאבחנים המיפרזיס?

אבחנה של המיפרזיס נלווית בדרך כלל לאבחנה של אירוע מוחי, מאחר שהיא אחד הביטויים השכיחים שלו.

הסימן השכיח ביותר להתרחשות אירוע מוחי הוא הופעה פתאומית של חולשה או שיתוק בצד אחד של הגוף – סימן זה מופיע בכ- 3/4 מהאירועים שנגרמים מחסימה של דלי דם ובכ- 2/3 מהאירועים שנגרמים מדימום.

הסימנים הכי שכיחים הם:

• חולשה/שיתוק של יד אחת – מתבטאת בחוסר תנועה מלא של היד (שיתוק), בקושי בהרמת היד למעלה, קושי בהחזקה של חפץ בכף היד וכו'
• חולשה/שיתוק של רגל אחת – מתבטאת בחוסר תנועה (שיתוק) מלא של הרגל, קושי לעמוד באופן יציב, קושי בשמירה על שיווי המשקל בעמידה, קושי בהליכה.
• חולשה/שיתוק של שרירי הפנים – למשל צניחה של עפעף אחד, סגירה של העין בצד אחד, 'נפילה' של זוית הפה בצד אחד, קושי בבליעה (אפילו של רוק), ריור – בריחה של ריר מזוויות הפה

ישנו מבחן מהיר המסייע לזהות שאדם עובר אירוע מוחי; המבחן נקרא  FAST – ראשי תיבות של Face, Arm, Speech, Time:

• Face – פנים: בקש מהאדם לחייך – האם החיוך סימטרי או האם זוית הפה שמוטה?
• Arm – ידיים: בקש מהאדם להושיט את שתי הידיים לפנים – האם שתיהן מורמות? האם הגובה דומה?
• Speech – דיבור: בקש מהאדם לדבר – האם הדיבור ברור? האם התוכן הגיוני ומתאים לשאלה?
• Time – זמן: אם ישנה בעיה בביצוע אחת או יותר מהפעולות הללו יש לפנות בדחיפות לבית החולים.

שתי הבדיקות הראשונות – האם החיוך סימטרי והאם האדם יכול להרים את שתי הידיים – הן למעשה בדיקה להמיפרזיס.

במקרים בהם ההמיפרזיס קלה יחסית, יתכן שיהיה צורך להשתמש בכלים יותר מדויקים כדי לבצע את האבחנה.

בדרך כלל משתמשים בכלים כמו בדיקת כוח שרירים (נקראת גם בדיקת MMT – manual muscle testing), בדיקת שיווי משקל (נקראת גם BERG balance test) ובדיקת ניידות (TUG – timed up and go).

כמה זמן נמשך השיקום לאחר המיפרזיס?

באופן כללי רוב השיפור מתרחש תוך 3–6 חודשים ראשונים.

עם זאת, אך ניתן להמשיך ולהשתפר גם לאחר שנה ויותר עם אימון אינטנסיבי ומתאים.

בין הגורמים התורמים לשיקום מוצלח:

• גיל צעיר
• פגיעה קלה יחסית
• התחלה מוקדמת של טיפול
• התמדה ומוטיבציה

הטיפול בהמיפרזיס

הטיפול בהמיפרזיס משלב מספר אנשי מקצוע, בהתאם למצבו של המטופל.

תחומי הטיפול הרלוונטיים הם:

פיזיותרפיה

מטרות: שיפור תנועה, יציבה, הליכה ותפקוד.

טכניקות:

• טיפול נוירו-התפתחותי (NDT)
• אימון מבוסס משימה – כמו עמידה, הליכה, הרמה
• נשיאת משקל על הצד הפגוע
• שיקום הליכה כולל הליכון או רובוטיקה
• טיפול במראה – משוב חזותי
• תרגילי שיווי משקל וליבה

עזרי ניידות

• מדרסים אורטופדיים (AFO) לטיפול ב"דרופ פוט"
• אביזרי הליכה – מקל, הליכון, כיסא גלגלים
• סדים – להפחתת ספסטיות ולמניעת עיוותים

שימוש בטכנולוגיה מסייעת

• גירוי חשמלי תפקודי (FES) – גירוי השרירים לשיפור שליטה
• רובוטיקה ומציאות מדומה – להפיכת הטיפול למאתגר ומהנה

ריפוי בעיסוק

מתמקד בפעולות יום-יומיות (ADL):

• התלבשות, רחצה, בישול, כתיבה
• אימון דו-צדדי של הידיים
• כלים מותאמים (כפיות עבות וכו')
• טיפול בהגבלה מושרת (CIMT) – ריסון היד החזקה

טיפול בדיבור ובליעה

אם הפגיעה מערבת את הפנים או הצוואר:

• תרגול הבעה, דיבור ובליעה
• מניעת אספירציה

טיפולים תרופתיים

• לכאבים: משככים או טיפולים פיזיקליים
• לספסטיות:תרופות: בקלופן, טיזאנידין, הזרקות בוטוקס לשרירים ספסטיים
• לתמיכה רגשית: נוגדי דיכאון – עקב שכיחות גבוהה של דיכאון לאחר שבץ

המלצות נוספות

• לעודד שימוש בצד הפגוע בפעולות יומיומיות
• להתאים את הבית לבטיחות ונגישות
• לספק תמיכה רגשית וסבלנות
• להשתמש ברמזים חזותיים או קוליים לשיפור למידה מוטורית
• להקפיד על יציבה סימטרית ונכונה

לסיכום

לאחר אירוע מוחי עלולה להופיע חולשת שרירים ביד, ברגל ו/או בפנים בצד אחד של הגוף.

מצב זה נקרא הימפרזיס.

טיפול בהמיפרזיס ניתן על ידי פיזיותרפיסט, מרפא/ה בעיסוק ו/או קלינאית תקשורת, בהתאם לצורך.