בעיות בתנועה לאחר אירוע מוחי
הפרעות ביכולת התנועה לאחר אירוע מוחי הן בעיות שכיחות ובולטות מאוד לעין, ולכן גם זוכות לרוב למירב תשומת הלב. הבעיות הנפוצות ביותר הן:
שיתוק של צד אחד של הגוף
השיתוק מתבטא בחולשה גדולה עד כדי חוסר יכולת להניע את השרירים, כמעט תמיד רק בצד אחד של הגוף.
הסימנים העיקריים הם:
- חוסר יכולת להזיז את היד, את הרגל או את שניהם
- חולשה של שרירי בטן, שרירי גב ושרירים אחרים המייצבים את הגוף במהלך התנועה
- תתכן גם חולשה של שרירי הפנים בצד אחד
למרות שמה שבולט לעין הוא השיתוק ביד או ברגל, דווקא חולשת השרירים המייצבים פוגעת מאוד ביכולת התפקוד היום-יומית מאחר ששרירים אלו דרושים כדי לייצב את הגוף בכל תנוחה.
שיפור תפקוד השרירים המייצבים יכול להביא לשיפור משמעותי בתפקוד היומיומי.
שינויים במתח השריר (טונוס)
טונוס הוא מתח השריר כשהשריר נמצא במנוחה.
במערכת עצבים בריאה קיים ברקע מתח שרירים נמוך כל הזמן.
לאחר אירוע מוחי השריר בדרך כלל רפה מאוד וניתן להניע את היד או את הרגל ללא התנגדות. לאחר מספר שבועות הטונוס הנמוך מתחלף בטונוס שרירי מוגבר המתבטא בהתנגדות גבוהה של היד או הרגל לכיפוף ו/או ליישור.
טונוס מוגבר שאינו מטופל עלול במשך הזמן להביא לקיצור של שרירים ולהגבלה בטווח התנועה, בעיקר של הידיים ושל הרגליים.
בעיות בשליטה על שרירים ובתאום ביניהם
כדי לייצר תנועה יעילה לא מספיק להניע כל שריר בנפרד; יש צורך בתאום מדויק בין שרירים רבים והפעלה מתואמת ומתוזמנת של כל אחד מהם.
אם נפגע הארגון והתאום הזה תפגע היכולת להוציא לפועל תנועה אפילו אם אין שיתוק וטונוס השריר תקין.
לאחר אירוע מוחי קיימות שתי בעיות שכיחות הקשורות לשליטה בשרירים ולתאום ביניהם:
- חוסר קואורדינציה או תנועות מגושמות של הגפיים (מכונה גם אטקסיה)
- פגיעה ביכולת לבצע תנועות בדייקנות כתוצאה מחוסר יכולת לארגן את התנועות (מכונה אפרקסיה או דיספרקסיה)
פגיעות אלו עומדות בפני עצמן וקיימות בנוסף לפגיעות אחרות המשפיעות על אופן ביצוע התנועה, כמו ירידה בכוח השריר או פגיעה בתחושה.
השפעות על השלד ועל השרירים
אנו יוצרים תנועה על ידי כיווץ השרירים המניעים את העצמות.
כיווץ השרירים יוצר מתח או לחץ על העצמות ועל נקודות החיבור שלהם, הנקראות מפרקים.
במצב תקין הגוף יודע לווסת את העומסים הללו כך שהם יתחלקו בין אזורים שונים בגוף ומוריד עומס מאזורים פגועים או שחוקים באופן אוטומטי.
לאחר אירוע מוחי הגוף מתקשה לווסת את העומסים דבר המביא לעומס-יתר על הצד 'הבריא' המתבטא בכאבי ברכיים, גב וצוואר.
עומס יתר יכול להיות גם על איברים שסבלו מפגיעה כלשהי בעבר ושעכשיו, עקב האירוע המוחי, נוצר צורך להשתמש בהם יותר לצורך תנועה.
למשל אם ברך ימין פגועה וניתן להוריד עומס ממנה על ידי שימוש-יתר בצד שמאל, לאחר אירוע בו נפגע צד שמאל יהיה הכרח להעמיס יותר על ברך ימין, למרות הפגיעה.
כאבים בכתף בצד הפגוע
כאב בכתף שכיח מאוד לאחר אירוע ונגרם בשל רפיון השרירים שאמורים לייצב את הכתף. הרפיון הזה גורם למתח על מבנים פנימיים בכתף אשר לאורך זמן יכול לגרום לכאב.
ביטוי מוגבר או מופחת של תגובות אוטומטיות (רפלקסים)
רפלקסים הם תגובות מהירות ולא רצוניות של הגוף לגירוי חיצוני.
במצב תקין מערכת העצבים מווסתת את הרפלקסים ו'שולטת' עליהם כך שהם אינם מפריעים לתפקוד.
לאחר אירוע מוחי הבקרה הזו עלולה להפגע והרפלקסים 'משתחררים' ומפריעים לביצוע התנועה.
תסמונת הדוחף (Pusher Syndrome)
במצב זה האדם שנפגע משבץ דוחף את עצמו מהצד הבריא אל עבר הצד שנפגע בצורה שמוציאה אותו משיווי משקל ופוגעת ביכולתו לשבת, לעמוד וללכת.
התנהגות זו נגרמת בשל שינוי בתפיסה הגורם לאדם לחוש שהוא נוטה ליפול כאשר הוא למעשה עומד בצורה ישרה.
האדם משקיע כח רב – דוחף בחוזקה – כדי לחזור למצב אותו הוא תופס כתקין, גם כשזה מביא לנפילתו. תסמונת זו מקשה מאוד על היכולת להגיע לתפקוד עצמאי לאחר השיקום.