מה משפיע על התפקוד לאחר אירוע מוחי?

הגורמים העיקריים המשפיעים על תוצאות תהליך השיקום הם:

1. מיקום הפגיעה במוח

אזורים שונים במוח אחראים על תפקודים שונים (תנועה, ראיה, זכרון, דיבור וכו') ועל אזורי גוף שונים (יד, רגל, פנים וכו').

פגיעות באזורים שונים במוח גורמות לליקויים גופניים שונים ולתפקוד שונה. לדוגמא:

• פגיעה באזור שמפענח את המידע המגיע מהעיניים יכולה לגרום לעיוורון אף שהעיניים תקינות
• פגיעה באזור שאחראי על התנועה ביד ימין עלולה לגרום לשיתוק ביד הזו
• פגיעה באזור שאחראי על שרירי הפה והפנים יכול לגרום לקושי בהפקת הדיבור
• פגיעה באזור שאחראי להבנה של שפה יכול לגרום לקושי בהבנת הנשמע

יש אזורים שקל יותר לשקם ויש כאלה שפחות מגיבים לשיקום.

להרחבה בנושא ראו אירוע מוחי – תסמינים לפי אזור במוח.

2. היקף הפגיעה במוח

הפגיעה במוח יכולה להיות מקומית ומצומצמת או רחבה ומקיפה אזורים רבים.

ככל שהפגיעה במוח נרחבת יותר כך גם הפגיעה בתפקוד.

כאשר האוטם קטן ובאיזור שאינו קריטי המוח יודע להתגבר עליו ויתכן שאדם יעבור כמה אוטמים כאלה בלי לדעת על כך דבר וימשיך לתפקד כרגיל.

3. הטיפול שניתן סמוך לפגיעה

ישנם טיפולים שאם הם ניתנים בסמוך לאירוע (עד כ-3-4 שעות מהאירוע) יכולים לצמצם במידה מסוימת את הנזק שנגרם למוח כאשר האירוע המוחי הוא חסימתי.

4. מחלות רקע ומצב רפואי כללי

השיקום לא נעשה ב'וואקום' – המצב הגופני הכללי של המטופל, מחלות רקע אחרות (כגון סוכרת, השמנת יתר, דיכאון וכו'), ובפרט מצב המוח לפני האירוע הם ה'קרקע' עליה מבוצע השיקום.

5. גיל המשתקם

בגילאים צעירים המוח מגיב טוב יותר למאמצי השיקום, ובדרך כלל יש גם יותר מוטיבציה להתאמץ בשיקום.

6. אינטנסיביות השיקום

שיקום אינטנסיבי יביא לתפקוד טוב יותר, בהשוואה לשיקום שאינו אינטנסיבי דיו.

7. מידת שיתוף הפעולה של המשתקם

לצורך שיקום אינטנסיבי חשוב שהמשתקם ירצה להשתקם ויהיה מוכן להשקיע את הזמן הנדרש לתרגל.