דיכאון לאחר אירוע מוחי: איך מתמודדים?
דיכאון הוא תופעה שכיחה מאוד לאחר אירוע מוחי – כשליש מהאנשים שעוברים אירוע מוחי לוקים בדיכאון. כאשר קיים דיכאון הטיפול בו חשוב מאחר שקשה מאוד לעבור שיקום מוצלח, עם כל הקשיים שבדרך, במצב רוח דיכאוני. העדר טיפול בדיכאון יכול להביא לכשלון של תוכנית שיקום מוצלחת מכל בחינה אחרת.
מהם המאפיינים של דיכאון לאחר אירוע מוחי?
- עצבות מתמשכת לאורך רוב היום
- איבוד עניין בפעילויות יומיומיות, גם בכאלה שקודם לכן היו מהנות (למשל מפגש עם קרובי משפחה, צפייה בסרט וכו׳)
- תחושת ריקנות – הכל נראה חסר משמעות
- תחושה של חוסר תקווה – ׳אין טעם׳, אין עתיד
- אובדן תאבון וירידה במשקל; ולפעמים להיפך – אכילה מוגברת ועלייה במשקל
- נדודי שינה, בד״כ מתבטאים ביקיצה מוקדמת ללא יכולת להרדם שוב. לעיתים להיפך – שינה רבה מידי (מעל 8-9 שעות מידי לילה)
- ירידה ביכולת להתרכז – למשל בקריאת ספר או בחומר אחר המצריך ריכוז
- ירידה בחשק המיני
- נטייה להתרגז בקלות, גם על דברים קטנים שבעבר לא הרגיזו
- מחשבות חוזרות על התאבדות ו/או על מוות, גם בלי תכנון מעשי איך להגשים אותן
למה חשוב כל כך לטפל בדיכאון לאחר אירוע מוחי?
השיקום אחרי אירוע מוחי הוא שיקום קשה, לפעמים אפילו קשה מאוד. הוא דורש המון תרגול, המון סבלנות, יכולת להתמודד עם התקדמות איטית, יכולת להתמודד עם נסיגות בתפקוד ובאופן כללי יכולת להתמודד עם תסכול על בסיס יום-יומי ופעמים רבות במשך כל יום. לאדם בדיכאון קשה מאוד, ולפעמים בלתי אפשרי, לגייס את המשאבים הדרושים לשיקום כזה לאורך זמן. כשבראש רצות שאלות כמו 'מה הטעם בתרגול? למה להתאמץ? למה כבר אני יכול להגיע? בכל מקרה אשאר מוגבל, אז למה להשקיע כל כך הרבה? אני לא אחזור להיות כמו שהייתי… מה הטעם בחיים כאלה בכלל?' קשה לגייס את הרצון ואת יכולת התמדה הנדרשים. מבחינה מעשית, לפעמים ללא טיפול בדיכאון אין אפשרות לבצע שיקום שיביא תועלת. במצבים כאלה יש לטפל בדיכאון לפני התחלת השיקום, או תוך כדי השיקום אם מתאפשר. הזנחת הטיפול בדיכאון מתוך הנחה שהוא ׳יעבור מעצמו׳ תביא לכשלון השיקום בשל חוסר תרגול עצמי של המטופל, המנעות מתרגול קשה (עושה רק תרגילים קלים), אי-שמירה על רציפות הטיפול (ביטול טיפולים) והפסקת הטיפול ע״י המטופל.
מהם הגורמים לדיכאון לאחר אירוע מוחי?
- נטיה קודמת לדיכאון, או דכאון בעבר (לאנשים עם דכאון סיכון מוגבר לאירוע מוחי)
- הקשיים הרבים בהתמודדות עם המצב החדש, במיוחד עם אבדן (חלקי או מלא) של העצמאות בפעולות יום-יומיות וההזדקקות לעזרת אחרים
- ההבנה שהחזרה לתפקוד הקודם תיקח זמן ומאמצים רבים וההבנה שלפעמים היא בלתי אפשרית
- הפגיעה במוח כתוצאה מהאירוע יכולה לגרום לדכאון בשל ההפרעה שנגרמת לפעולת המוח עצמו כתוצאה ממנה
- צמצום הקשרים החברתיים לאחר האירוע, ניתוק קשר ממקום עבודה ומחברים ש'נעלמים'
כיצד מטפלים בדיכאון לאחר אירוע מוחי?
מאחר שדיכאון הוא מצב שכיח באוכלוסיה הרחבה (לא רק לאחר אירוע מוחי), ישנם טיפולים רבים שיכולים לסייע בטיפול במצבי דיכאון. הנה סקירה קצרה של טיפולים שכיחים.
טיפול תרופתי – נוגדי דיכאון
ישנן תרופות רבות המשמשות לטיפול בדיכאון, לאו דווקא לאחר אירוע מוחי, אלא באופן כללי. בין התרופות המוכרות: פרוזק, ציפרמיל, ציפרלקס, סרוקסט ואפקסור. התרופות נמצאות בסל הבריאות וניתן לקנות אותן במחיר מוזל עם מרשם רופא. התרופות אינן פועלות מיידית – יש ליטול את התרופה במסך מספר שבועות (בדרך כלל עד חודש) לפני שרואים השפעה. מאחר שלעיתים צריך לנסות מספר תרופות עד שמוצאים את זו המתאימה ביותר לאדם, תהליך התאמת התרופה יכול לקחת מספר חודשים. רופא פסיכיאטר יכול (וצריך) ללוות את המטופל בתהליך התאמת התרופה. תופעות לוואי אפשריות של התרופות כוללות ירידה בחשק המיני, יובש בפה ולעיתים החמרה של הדיכאון ושל מחשבות אובדניות.
טיפולים לא-תרופתיים
גירוי חשמלי עדין
טיפול לא-תרופתי, יעיל ובטוח. הטיפול מבוצע באמצעות מכשיר קטן ופשוט להפעלה המייצר זרם עדין שכמעט ואינו מורגש. המטופל מניח שני ׳קליפסים׳ על תנוכי האוזניים, מפעיל את המכשיר למשך 20 דק׳ ו-זהו. למרות פשטותו, מכשירים כאלה נחקרו רבות ונמצא שיעילותם דומה לזו של תרופות נגד דיכאון, ללא תופעות הלוואי של תרופות כאלה. דוגמא למכשיר כזה המשווק בארץ הוא האלפא-סטים.
גירוי מוחי מגנטי עמוק (Deep TMS)
הטיפול באמצעות גירוי מגנטי עמוק מבוצע באמצעות קסדה המונחת על ראש המטופל. הקסדה מייצרת שדה מגנטי שיכול לעורר (או לדכא) פעילות חשמלית במוח בצורה כזו שמביאה במקרים רבים לשיפור ניכר במצבי דיכאון שלא הוקלו ע"י תרופות או באמצעים אחרים. הטיפול נמשך כחצי שעה כל פעם ונדרשת סדרה של כ-20 טיפולים כדי להביא לתוצאות משמעותיות. הטיפול ניתן בבתי החולים הציבוריים (למשל באיכילוב) וכן במרפאות פרטיות. הכנתי לכם רשימה של מרפאות המציעות גירוי מוחי מגנטי עמוק.
אימון כח (חיזוק שרירים)
תרגילי חיזוק שרירים, ע"י תרגול עם משקולות למשל, יכולים לסייע לא רק לחיזוק הגוף אלא גם לטיפול בדיכאון. אחרי אירוע מוחי קל, במיוחד אם אין שיתוק משמעותי, התרגילים קלים יחסית לביצוע. גם אחרי אירוע מוחי בינוני-קשה, עם שיתוק של יד ורגל למשל, ניתן לבצע אותם בצד הגוף שלא נפגע. ניתן להשתמש במשקולות רגילות או במשקולות 'נלבשות'.
פעילות אירובית
פעילות אירובית (לב-ריאה), המביאה לעלייה בדופק תוך כדי התרגול, מסייעת מאוד לטיפול בדיכאון קל-בינוני והאפקטיביות שלה דומה לזו של תרופות אנטי-דיכאוניות. לאחר אירוע מוחי קל עד בינוני ניתן לתרגל הליכה בקצב בינוני-מהיר, ריצה קלה, תרגול על אופני כושר, שחייה ועוד. לאחר אירוע מוחי קשה יותר מורכב להגיע לתרגול בקצב כזה שמעלה את הדופק. כמובן שהפעילות צריכה להיות מותאמת לאדם ולמצבו.
טיפול פסיכולוגי
מעבר לטיפול המיועד להשפיע על המוח בצורה כימית (ע"י תרופות) וחשמלית (ע"י גירוי חשמלי עדין או ע"י גירוי מגנטי), ניתן להתייחס גם למחשבות ולתפיסת העולם של האדם שמתמודד עם דיכאון לאחר אירוע מוחי. ע"י בחינה של המחשבות שרצות בראש ניתן לבדוק אילו מהן אמיתיות ואילו מהם לא משקפות את המציאות. למשל:
"הכל רע" – האמנם? אילו דברים טובים קיימים עדיין בחייך?
"אני לא יכול לעשות שום דבר" – האמנם? אפילו רק עם יד אחת ורגל תפקודיים אפשר לעשות המון דברים…
"כולם מרחמים עלי" – האמנם? ונניח שכן, אז מה?
… וכן הלאה. טיפולים מודרניים משלבים התייחסות למחשבות ולאמונות (קוגניציה) עם פעולות מעשיות (התנהגויות) המיועדות לתת למטופל לחוות את המציאות בעוד צורות חוץ מזו שהוא רגיל לה. הטיפול נקרא לכן טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT). מומלץ להעזר בפסיכולוג שיקומי (פסיכולוג שעבר הכשרה לעבוד עם אנשים שעוברים שיקום) ולא בפסיכולוג כללי. עוד הערה: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא לא טיפול פסיכואנליטי – כלומר, לא 'חופרים' בילדות לחפש את הסיבות לדיכאון במשיכה נסתרת להורה בגיל 3 אלא עוסקים במצב כרגע, במחשבות כרגע ובהתנהגות היום.
עצות נוספות
לשמור על קשר עם בני משפחה ועם חברים – חשוב ביותר! הנטייה של אנשים בדיכאון היא לנתק קשרים, להסתגר ולהתרחק מהאנשים אחרים. מחקרים מראים שפעולה הפוכה – פגישת חברים, במיוחד אם היא פנים אל פנים ולא דרך מכשיר כלשהו, מסייעת לריסון הדיכאון.
לצאת מהבית – למועדון או אפילו סתם לטייל בחצר. גם כאן, הנטייה הטבעית של אדם בדיכאון היא להשאר בבית ולמעט לצאת החוצה מעבר למינימום הנדרש. שוב, מחקרים מראים שאפילו הפעולה הפשוטה של ראיית פרצופים של אנשים זרים – בחצר, ברחוב, בגינה – עוזרת לשפר את מצב הרוח.
לוודא שאין חסר בויטמין די – חסר בויטמין D הוא גורם סיכון לדיכאון. מאחר שויטמין D נוצר בגוף בעקבות חשיפה לשמש, אנשים שנמצאים רוב הזמן בבית – למשל בגלל שעברו אירוע מוחי – נחשפים מעט לשמש ולכן בסיכון מוגבר להיות בעלי רמת נמוכה מידי של ויטמין זה. ניתן לבדוק את רמת הויטמין בדם בבדיקת דם פשוטה אצל רופא המשפחה.
להחשף לאור השמש – מלבד יצירה של ויטמין D, חשיפה לאור השמש בשעות היום עוזרת להסדיר מחזורי יום-לילה בגוף, משפרת את שנת הלילה ומשפרת את מצב הרוח. הכי טוב לצאת החוצה ולהחשף לאור השמש ישירות, אך כדאי גם לפתוח את החלונות בבית במשך היום כדי לתת לאור להכנס פנימה. מי שמתקשה לצאת החוצה יכול להעזר במכשיר המדמה חשיפה לקרני השמש, כמו המכשיר הזה. שיטת הטיפול הזו נקראת bright light therapy.
לתסף שמן דגים – תוסף תזונה נוסף שיכול לסייע בהתמודדות עם מצב של דיכאון הוא שמן דגים. שמן דגים מכיל חומצות שומן מסוג אומגה 3 שחיוניות לתפקוד תקין של המוח. מאחר שרבים אינם אוכלים מספיק דגים, ומאחר שהדגים כיום מכילים פחות אומגה 3 מאשר בעבר בגלל אופן גידולם, חסר באומגה 3 הוא מצב שכיח למדי בחברות המתבססות על התזונה המערבית. לשמן דגים השפעה חיובית גם עם התפתחות טרשת עורקים, הגורם העיקרי לחסימה של כלי דם בלב ובמוח. כיום זמינה בישראל בדיקת דם פשוטה המאפשרת לדעת מה רמת חומצות השומן מסוג אומגה 3 בגוף ובהתאם לכך האם יש צורך לתסף בשמן דגים ואם כן כמה. הבדיקה אינה זמינה דרך קופות החולים – היא זמינה דרך חברת גליל דיאגנוסטיקה ונקראת בדיקת אינדקס אומגה 3. שמן דגים איכותי במיוחד ניתן להזמין בחברת אומגה 3 גליל.
לתסף בפרוביוטיקה – מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שישנו קשר הדוק בין המעיים לבין המוח. מסתבר, למשל, שהרכב החיידקים בצואה (קקי) של אנשים דיכאוניים שונה מזה שנמצא בצואה של אנשים שאינם דיכאוניים. כמו-כן מצטברות עדויות לכך שתיסוף של חיידקים 'ידידותיים' (פרוביוטיים) יכול להשפיע לטובה על אנשים במצבי דיכאון, למשל ע"י הפחתת מחשבות חוזרות שוב ושוב באותו נושא והפחתת תחושות כעס כלפי אחרים.
* הערה חשובה: הכותב הוא פיזיותרפיסט שיקומי. הכותב אינו רופא, פסיכולוג או תזונאי. המידע הוא כללי למטרת לימוד ואינו מהווה המלצה לטיפול כלשהו. יש להתייעץ עם הרופא המטפל לפני ביצוע שינויים בתוכנית הטיפול.