למה חשוב להמשיך בשיקום במיוחד כעת?

שלום,

שיקום לאחר אירוע מוחי הוא לא דבר קל גם בימי שגרה.

חלק מהעבודה שלי כפיזיותרפיסט שיקומי הוא לשמור על המוטיבציה של האדם להמשיך את התהליך.

אגב, הדרך הכי טובה לעשות זאת היא להראות תוצאות – כשהאדם מרגיש שהוא משתפר, יש מוטיבציה להמשיך.

אבל הדרך לתוצאות דורשת מאמץ, והפיתוי להפסיק קיים תמיד.

בתקופה כמו היום יש שפע של סיבות מדוע להפסיק (או לא להתחיל) תהליך שיקום:

• הראש טרוד ב׳מצב׳
• מרגישים ׳צורך׳ לצרוך חדשות מסביב לשעון
• אין חשק לזוז או להתאמן
• מצב הרוח לא משהו

אם מקדישים להם מעט מחשבה, אף אחד מהדברים האלה לא אמור למנוע מאדם להתאמן שעה (או יותר) כל יום, ובשאר הזמן לעשות דברים אחרים.

אבל בפועל אנשים ׳נתלים׳ בתחושות האלה ועושים לעצמם הנחות.

מי שפגיע במיוחד לתחושות כאלה הם אנשים שעוד טרם המצב הנוכחי היו עם מוטיבציה נמוכה, בגלל דיכאון, עייפות או מכל סיבה אחרת.

לאנשים אלה המצב כעת נותן תרוץ מדוע לא להתאמץ.

הערה: יש אנשים שמפסיקים טיפול מסיבות טכניות יותר, למשל כאלה שנמצאים במסגרות טיפול מחוץ לבית ולא מעוניינים להגיע אליהן ברכב ולקחת סיכון שתתפוס אותם אזעקה בדרך לטיפול או במהלכו. במצב זה הפתרון המתבקש הוא טיפול בבית, בין אם דרך הקופה או באופן פרטי.

תהה הסיבה אשר תהה, למי ששוקל להפסיק את השיקום, או לא להתחיל אותו בגלל המצב הבטחוני, כדאי לקחת בחשבון כמה דברים:

1. יש חשיבות לזמן בו מתבצע השיקום

לאחר אירוע מוחי ישנה שרשרת תהליכים במוח שתומכת במאמצי השיקום ובשיפור התפקוד.

תהליכים אלו אחראיים לכך שחצי השנה הראשונה לאחר האירוע חשובה במיוחד לשיקום.

גם חצי השנה שאחר כך – עד שנה לאחר האירוע – חשובה במיוחד, מסיבה שקשורה יותר לפסיכולוגיה – אחריה שנה האדם כבר ׳מתרגל׳ לרמת תפקוד נמוכה יותר וקשה להזיז אותו משם.

כלומר, בחצי השנה הראשונה לאחר האירוע הדחיפות היא יותר ביולוגית – להצל את זה שהמוח ׳זמין׳ יותר לשיקום, ובחצי השנה השניה הדחיפות היא יותר פסיכולוגית – למנוע ׳התרגלות׳ לחיים עם מגבלה.

כמובן שניתן לשפר את התפקוד גם שנה, שנתיים וחמש שנים לאחר האירוע אבל זה כרוך במאמץ רב יותר ומעט אנשים לוקחים על עצמם ׳פרויקט שיקום׳ בשלב הזה.

2. העדר פעילות = ירידה בתפקוד

הפסקת פעילות אינה משאירה את המצב כפי שהוא: לרוב היא גורמת לירידה בתפקוד.

אצל אנשים לאחר אירוע מוחי בינוני או קשה רמת הפעילות נמוכה גם כך, וכוללת שכיבה וישיבה ממושכות.

אם הוא לא מאותגר לפעול יותר, הגוף מסתגל לרמת הפעילות הזו והתפקוד יורד.

כך, גם אם מצליחים לחזור להתאמן בהמשך (דבר לא קל בפני עצמו – ראו הסעיף הבא), יהיה צורך להתחיל מחדש מתפקוד נמוך יותר.

3. לאחר שמפסיקים – קשה יותר לחזור

אימון, תנועה ופעילות גופנית הם הרגלים.

גם חוסר פעילות, ישיבה ממושכת וצפיה בטלויזיה הם הרגלים.

שינוי הרגלים תמיד דורש מאמץ.

לאדם שהצליח לסגל את ההרגל להתאמן, כדאי להתמיד בכך ולחסוך את הקושי לסגל את ההרגל מחדש לאחר תקופת ׳מנוחה׳.

4. פעילות גופנית – חשובה במיוחד בעת הזו:

מלבד התועלת הברורה בשיפור התפקוד, לפעילות גופנית יש תועלות נוספות שחשובות בעיקר כעת:

• פעילות גופנית מפחיתה תחושת לחץ ומתח
• פעילות גופנית מפחיתה דיכאון וחרדה
• פעילות גופנית משפרת תפקודי זיכרון וחשיבה
• פעילות גופנית משפרת את מצב הרוח

כל אלה נחוצים כעת יותר מתמיד.

לסיכום:

כפיזיותרפיסט שיקומי יש לי כמובן אינטרס שאנשים ימשיכו את השיקום.

אבל זה בעיקר חשוב לאותם אנשים שעברו אירוע מוחי.

למרות הפיתוי להפסיק, כמעט תמיד הדבר הנכון לעשות הוא להמשיך את השיקום.

אם אדם שוקל בכל זאת ׳לקחת הפסקה׳, כדאי שיעשה זאת מתוך הבנה של ההשלכות של החלטה כזו – הן משמעותיות.

ומי שעדיין לא התחיל שיקום ביתי – למה אתם מחכים?

זאב

~~~~~~~~~~~~~~~~~~
קבלו ייעוץ שיקומי והכוונה
שפרו תפקוד עם שיקום אישי בביתכם (באזור המרכז)
מצאו עזרים שיקלו על חיי היום-יום
התייעצו איתי בפורום שיקום אירוע מוחי
קבלו עדכוני שיקום בפייסבוק