הבירוקרטיה של החזרה לנהיגה – חלק 1

שלום,

מייל זה הוא חלק מסדרה העוסקת בחזרה לנהיגה לאחר אירוע מוחי.

המייל הקודם תאר את הבעיות הגופניות המגבילות את היכולת לנהוג לאחר אירוע מוחי.

מייל זה יעסוק בצד הבירוקרטי של החזרה לנהיגה.

לפני שאתחיל, כמה מילים על חשיבות הפיקוח על כשירות הנהגים:

חשוב לזכור שמכונית היא כלי מסוכן, וכאשר נהג לא כשיר לנהיגה הוא עלול לסכן את עצמו ואת סביבתו.

המערכת הממשלתית שמפקחת על כשירות הנהגים נועדה למנוע מצב בו נהגים שאינם כשירים מבחינה בריאותית ינהגו ברכב.

אף שמערכת הפיקוח הקיימת רחוקה מלהשביע רצון, חשוב לזכור שמטרתה חיובית – להבטיח את בטיחות המשתמשים בכביש, דבר שכולנו מעוניינים בו בתור נהגים והולכי רגל.

על אף הבירוקרטיה הכרוכה בכך, אחרי מצב רפואי כמו אירוע מוחי, יש צורך לערוך בדיקת כשירות כדי לוודא שהאדם יכול לשוב לנהוג בצורה בטוחה בלי לסכן את עצמו ואת סביבתו.

כעת, בואו נראה איך זה עובד בפועל:

מיהו הגוף המחליט אם אדם יכול לשוב לנהוג לאחר אירוע מוחי?

הגוף המחליט הוא משרד הרישוי.

לשם קבלת ההחלטה משרד הרישוי נעזר בגוף הנקרא המרכז הרפואי לבטיחות בדרכים (מרב"ד), שהוקם לצורך מטרה זו.

מהו המרכז הרפואי לבטיחות בדרכים (מרב"ד)?

המרכז הרפואי לבטיחות בדרכים הוא גוף המייעץ למשרד הרישוי בנוגע לכשירות לנהיגה של נהגים במצבים בריאותיים שונים, כמו למשל אירוע מוחי.

לאחר בדיקה, המרב"ד ממליץ למשרד הרישוי האם לאפשר לנהג נהיגה ללא הגבלה, נהיגה תוך מעקב תקופתי או אם יש צורך בהתקנת אביזרי עזר ברכב כדי לאפשר נהיגה בטוחה.

רק במקרים בהם ברור כי המשך הנהיגה מהווה סיכון לנהג ו/או לזולתו, ימליץ המרב"ד למשרד הרישוי להתלות את רשיון הנהיגה (לפסול את הרשיון עד השלמת פעולות מסוימות) או לבטלו.

משרד הרישוי רשאי לקבל את המלצת המרב"ד או לדחותה.

כיצד משרד הרישוי/המרב״ד יודעים שאדם עבר אירוע מוחי?

כעקרון, בית החולים אמור לדווח למרב״ד על אדם שעבר אירוע מוחי ועלול לסכן אנשים בנהיגתו.

בהתאם לסעיף 12 ב' לפקודת התעבורה,

"רופא המטפל באדם שמלאו לו 16 שנים והוא מאבחן אצלו מחלה וסבור כי אותו אדם עלול בנהיגתו לסכן את עצמו או זולתו מחמת אותה מחלה ידווח על המחלה לרשות שקבע שר הבריאות".

על הרופא להזהיר את הנהג שקיימת סכנה שינהג עקב מצבו הבריאותי, ולהמליץ לו על הפסקת הנהיגה עד בדיקתו במרב"ד וקבלת החלטה לגבי כושר הנהיגה.

למרות החיוב החוקי, הדברים לא תמיד מיושמים בשטח.

פגשתי מטופלים רבים שאינם מסוגלים לנהוג בצורה בטיחותית אך ביה"ח לא מסר למרב"ד דיווח בעניינם.

האם אדם שעבר אירוע מוחי חייב לדווח על כך בעצמו למשרד הרישוי?

בתקנות התעבורה נקבע:

13 (ב) בעל רשיון נהיגה שנתגלו אצלו מחלות לב או מגבלות במערכת העצבים, העצמות, הראייה או השמיעה, יודיע על כך מיד במכתב רשום לרשות הרישוי.

לפיכך, למיטב הבנתי (אני לא עו״ד), חלה על האדם שעבר אירוע מוחי ('מגבלה במערכת העצבים' בלשון הסעיף) חובת דיווח.

בפועל, אני מכיר מעט אנשים שדיווחו מיוזמתם על השינוי במצבם הבריאותי.

האם דיווח למשרד הרישוי על אירוע מוחי משמעותו פסילת רשיון הנהיגה?

בין אם הדיווח הועבר על ידי בית החולים או על ידי האדם עצמו, הוא לא בהכרח יוביל לפסילת הרשיון.

פעמים רבות, לאחר בדיקה, ממליץ המרב"ד לרשות הרישוי לאפשר המשך נהיגה (לפעמים עם מעקב רפואי), או שהוא ממליץ על נהיגה עם אביזרי עזר מסוימים.

מהם הקוים המנחים הבסיסיים של המרב"ד בהתייחסות לאדם לאחר אירוע מוחי?

א. אדם שעבר אירוע מוחי נחשב לא כשיר לנהיגה לתקופה של מינימום חודש לאחר האירוע (לאחר אירוע מוחי חולף – שבועיים).

ב. לאחר חודש מהאירוע, מומלץ לבצע הערכה מוטורית, ויזואלית (ראיה) וקוגניטיבית (הבנה, תפיסה) ע"י נוירולוג או, בעדיפות שניה, ע"י רופא משפחה.

ג. אם המטופל מסרב לטיפול הנדרש הוא פסול לנהיגה.

ד. אם מתרחש אירוע מוחי נוסף הוא ידון בנפרד.

ה. גיל הנהג אינו מהווה מדד בביצוע הבדיקות.

לסיכום:

אירוע מוחי עלול לפגוע ביכולת לנהוג באופן בטוח.

לפיכך, נקבעה בחוק חובת דיווח למשרד הרישוי/למרב"ד על נהג לאחר אירוע מוחי.

לפי הנהלים, הנהיגה אסורה במשך חודש לאחר האירוע.

לאחר מכן יש להבדק ע"י רופא מומחה (נוירולוג) ולפנות למרב"ד כדי להעריך את יכולת הנהיגה הקיימת.

המרב"ד ימליץ למשרד הרישוי האם לאפשר לנהג המשך נהיגה ללא הגבלה או במגבלות מסוימות, או שימליץ על התליית רשיון הנהיגה או ביטולו.

משרד הרישוי רשאי לקבל את המלצת המרב"ד או לדחותה (כמעט תמיד – מקבל).

במייל הבא אתאר יותר בפירוט איך מתבצע תהליך הבדיקה במרב״ד.

ובינתיים…

רוצים לקבל המלצות מותאמות אישית לכם להמשך השיקום?

תאמו איתי פגישת הערכה בנוחות ביתכם (באזור המרכז), או מרחוק (בטלפון או בזום), ותקבלו תמונה מדויקת של אפשרויות השיקום שבפניכם.

בברכת בריאות שלמה,

זאב

הערה חשובה: אני פיזיותרפיסט שיקומי, לא עורך דין תעבורתי.
הכתוב משקף את נסיוני ואת הבנתי בלבד, ולפיכך יתכן שאינו מציג נכונה את החוקים ו/או התקנות ו/או הפסיקה העדכנית בתחום.